תומר חיים, מדריך טיסה

מאוחר מידי לקריירת טיסה? ממש לא!

יש גיל שבו אנשים מפסיקים לדבר על חלומות ומתחילים לדבר על משכנתא.
אצלי זה היה בדיוק הגיל שבו כבר לא הייתי בטוח אם אהיה טייס מסחרי.
לא כי לא רציתי.
לא כי לא חלמתי.
אלא כי החיים — כמו אצל כולם — קרו: צבא, עבודה, זוגיות, אחריות, כסף. ובעיקר הזמן שעבר בשקט.
במשך יותר מעשור הסתובבתי בשדה התעופה הרצליה עם רשיון טיס פרטי בלבד.
ראיתי חברים מתקדמים, מוציאים הגדרים, נכנסים להדרכה, חלקם כבר בדרך לאיירליין — ואני נשאר במקום.
ואלו אותם החברים, שעזרתי להם לעבור מבחנים לרשיונות שלא היו לי, לתדרך טיסות שמעולם לא טסתי, ולעזור לאנשים להגשים חלום שאני עצמי לא העזתי לרדוף אחריו באמת.
כבר השלמתי עם זה.
חשבתי שטיסה תהיה תמיד אהבה גדולה ברקע — תחביב יקר, לא מקצוע.
ואז, בגיל שבו רוב האנשים מנסים להתקדם בתוך הקריירה הקיימת שלהם…
התחלתי מחדש.

אז איך באמת הופכים לטייס?

הרבה שואלים אותי, מהי הדרך הנכונה להתקדם בעולם התעופה מרשיון טיס פרטי דרך יתר הרשיונות וההגדרים, צבירת שעות ועד להתחלת עבודה כטייס איירליין.

קודם אסביר שעל מנת להיות טייס איירליין צריך לעבור דרך:

• רשיון טיס פרטי
• הגדר מכשירים
• רשיון טיס מסחרי
• לעיתים הגדר דו מנועי

וכל זה טבול בתוך בריכה גדולה של צבירת מאות ולעיתים אלפי שעות

המשמעות של מאות שעות היא בעיקר זמן וכסף, ואני מדבר על כסף רב של מאות אלפי שקלים - דבר שבדרך כלל אין למי שרוצה להיות טייס - כך שלאדם הממוצע יש 2 דרכים לבצע את התהליך.
מי שיכול - שיסלול את דרכו לקורס טיס בחיל אויר
או - תהליך ארוך של לימוד טיסה אזרחי שמשלב התמדה, סבלנות ובעיקר תשוקה.

כן - תשוקה!
חוץ מלהשיג כסף ולפנות זמן - חייב שתהיה למקצוע תשוקה אמיתית
תשוקה זה משהו שהולכים לישון איתו בלילה וקמים איתו בבוקר.
תשוקה זה שלא נרדמים כי מתרגשים מהטיסה עוד שבוע או שעוצרים את היום כי יש תובנה חדשה על תוכן תיאורטי או התנסות פרקטית מהטיסה הקודמת.

אני לא אומר שבלי תשוקה אי אפשר להצליח - אבל תשוקה אמיתית לתחום מקצרת באופן ניכר את התהליך ועלותו ומגדילה משמעותית את סיכויי ההצלחה.

אז יש תשוקה, ומה הלאה?
איך ממשיכים מכאן?

איפה לומדים? בארץ? בארהב? באירופה? ממה מתחילים? מה לגבי התיאוריות? מה חוסך בזמן? מה חוסך בכסף?

אין לי תשובה חד משמעית ותכלס, לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו, לצרכים שלו ולמבנה האישיות שלו.
מה שאני כן יודע מנסיוני.
קשה וכמעט בלתי אפשרי לתכנן את הכל כמו כלכלן, רואה חשבון או איש השקעות - אם תשאל אותם? יגידו לכם לחפש תחום כמו נדלן, שוק הון או ללמוד מקצוע אחר.
אבל לכם.. לכם יש תשוקה.
אני מוצא את עצמי מייעץ לאנשים שבנו אקסלים מרשימים עם כמה כסף הם יבזבזו על המבורגר + מונית לשדה, וככה לאורך כל התהליך שיעלה להם 154971 שח.
ואני אומר - אין דבר פחות מדוייק מזה
מדובר בתהליך שיכול לקחת כמה שנים ויודעים מה קורה בכמה שנים?

• השאיפות משתנות
• מצב כלכלי משתנה - לרוב לטובה
• זוגיות, אולי חתונה עם בן זכר בעזרת השם ;)
• הזדמנויות בעבודה
• שינויים בתחום התעופה

דבר נוסף שאני אדגיש
לעולם אל תקחו הלוואה או תכנסו לחוב מכל סוג שהוא בגלל טיסה!
תתכלבו, תגורו אצל ההורים, שלא תעיזו לא לקנות מתנות לבני הזוג, תצאו לקופיקס אבל אל תכנסו לחוב.

מצד שני, בסכומים כאלה של תהליך לימוד טיס, כל תנודה של 5000 ואפילו 10000 שח משמעותית כקליפת השום. לא שאני מזלזל בכסף - אני בעד ההצלחה. תסמכו עלי, אל תרדפו אחרי פעימת הובס - לא שווה.

איפה זה התחיל אצלי

לגבי איך שדברים משתנים - אספר לכם את הסיפור שלי:

אז אני גדלתי בבית סטנדרטי במרכז הארץ, ילד בכור ל-2 הורים שכירים - מבטיח שממוצע לחלוטין.
אני גדלתי ונשמתי תעופה כי גם לאבא שלי היו רשיונות טיס אבל הוא לא עבד בזה באופן מסודר - היתה לו את העבודה שלו.

על רשיון טיס ובכלל על הטסת מטוסים חלמתי מאז שנחשפתי לעולם הטיסה בשדה התעופה הרצליה, אי שם בגיל 3.
בניתי מטוסים מלגו, הרכבתי מטוסי פלסטיק, שיחקתי בסימולטורים של טיסה לכל אורך השנים והצטרפתי לטיסות כשהיה אפשר.
לקורס טיס בצבא לא שובצתי, אז שירתתי ביחידה אחרת 3 שנים. אחרי השחרור התחלתי לעבוד - עבודה של צעירים, איזו תמיכה טכנית, אבל חלום הטיסה לא הרפה ואף גדל.
הבעיה הידועה כמו כולם - כסף.

היום שבו התחיל הסטופר

בגיל 23 אפילו העזתי לקחת טיסת הכרות. ביקשתי מהמדריך לבצע כמה הקפות בהרצליה וכך היה.
נחתנו והרגשתי שמאותו היום נפתח סטופר ושקורס טיס פרטי יגיע כך או כך. השאלה מתי.
אני עובד בשכר מינימום וגר אצל ההורים.
ביום הזה, קיבלתי את העצה הראשונה מהמדריך שלי - קודם לחסוך.

החלטתי לחסוך - ככה במשך שנה וקצת, ואז, בעיצומו של שירות מילואים החלטתי - מתחילים!
קורס הטיס הפרטי עבר עלי דיי בקלות, (בזכות בלעדית של השימוש בסימולטור במשך השנים) אבל לא מהר. טסתי פעם בשבוע כשאני מבזבז את חסכונותיי ואחרי שנה וקצת, הייתי עם רשיון טיס פרטי.

אבל מה מפה?
אני חולם להיות יותר.
אמנם לא הוצאתי רשיון טיס פרטי כדי להיות טייס איירליין ולא כדי להשתכר יפה ולא כלום, אבל כן רציתי לטוס, כי אני אוהב לטוס.

אמרנו תשוקה? מאותו היום הלכתי לישון כשאני מתכנן ומדמיין את הטיסה הבאה, וקמתי בדרך דומה ומכיוון שאני אדם ישנוני וחולמני, כך היה לאורך כל היום. ומתי באה הטיסה הבאה? עוד שבועיים עוד שלוש, רק חצי שעת טיסה. אולי 45ד בלחץ. לזה התקציב הספיק.
וממה הכי פחדתי? לאבד כשירות - במשך 10 שנים לא היתה פעם אחת שנאלצתי לקחת מדריך כי לא טסתי חודש. כן לקחתי כדי להתאמן.

התקופה שבה כולם התקדמו – חוץ ממני

מהר מאוד, מצאתי את עצמי "מאמן" טייסים אחרים כשהם רוצים לטוס בנתיב חדש, מתדרך את עצמי ואותם על הנתיב או סוג הטיסה החדש, נגיד טיסה למנחת מצדה או טיסה לנתב"ג שהוא שדה מורכב.
הם הרוויחו דמות "מדריך" שהוא לא מדריך, ואני הרווחתי להיות באויר עוד.
ככה למדתי שטיסה מכסא ימין, כשאני לא מטיס, לפעמים, עולה על איכותה מטיסה מכסא שמאל.
הייתי טס איתם לראש פינה וחזרה ובראש פינה מבצע כמה הקפות. או לוקח איזה לג קצר.

ככה עברו השנים כשאני פתאום עוזר לחברים לעבור מבחני תיאוריה במקצועות, רשיונות והגדרים שאין לי.
לימדתי את עצמי כי רציתי ללמד אותם.
האמת - קינאתי בהם, ראיתי אותם מתקדמים, פורחים ואני - תקוע עם רשיון טיס פרטי.

הרגע שבו הבנתי שאני לא יכול להישאר רק עם רשיון טיס פרטי

אני קופץ לגיל 34.
בנתיים התחתנתי, נולדו לי 2 ילדודים,
עובד במקום מסודר ומשתכר יותר טוב,
אני עדיין עם רשיון טיס פרטי, אבל מרגיש פחות נוח עם עצמי שאני מייעץ ועוזר לטייסים לעבור מבחנים ברשיונות שאין לי, אני מרגיש סובייקטיבית שרמת הטיסה שלי גבוהה ביחס לאחרים, וקשה לי - ממש.
וביום אחד החלטתי להתקדם.

המטרה המקורית היתה רק להרגיש עם עצמי יותר טוב אז עשיתי משהו לא סטנדרטי והתחלתי קורס טיס מסחרי . זה קורס קצר, סה"כ 15 שעות ותוך כמה חודשים קיבלתי רשיון טיס מסחרי שתכלס, ללא הגדר מכשירים וללא שעות - אין מה לעשות איתו.

העצה ששינתה לי את המסלול

הקורס המסחרי נתן לי תאבון והתחלתי קורס הגדר מכשירים אותו סיימתי בגיל 37, - שוב - עדיין אין לי מטרה, לא תכנון, לא חישוב, רק צורך ותשוקה.
בסוף הקורס - המדריך האישי שלי, אמר שייטב לכולם ובטח לי אם אהיה מדריך טיסה.
אמרתי לו - אבל יש לי יחסית מעט שעות וכדי להדריך צריך 500 שעות, איך?
אמר לי משפט שמבחינתי הוא כותרת חשובה תעופתית
"תומר, איבני, תזכור - כל מה שאתה רוצה להשיג, תשיג מוקדם, לפני שיוסיפו תקנות וחוקים שרק יקשו - תוציא עכשיו רשיון הדרכה ואחר כך תדאג לשעות, לא ההפך"
וכך היה - נכנסתי לקורס הדרכה באיטיות כי בכל זאת שעות יקרות וטסתי פעם בשבוע.

תוך כדי הקורס, צברתי שעות בהעברות מטוסים בעיקר ועשיתי חישוב. אני בן 38, כמה זמן יקח לי להגיע ל 500 שעות לפי הקצב שהתקציב שלי מאפשר - ויצא לי… גיל 45.
הייתי מבסוט - עד גיל 45 אוכל להגיע ל 500 שעות ולהתחיל להדריך. זה בדיוק הגיל לפרוש ממחשבים.

הרגע שבו זה נהיה אמיתי

ואז קרה נס - נוצר תקדים בו ניתן להדריך כבר עם 250 שעות מפקד וזה קיצר לי את תחילת הקורס לטווח הזמן ה - מיידי!

בגיל 39 סיימתי קורס מדר"ט, התחלתי להדריך, חניכים באו, עברו מבחנים וקיבלו רשיונות - הוספתי הגדר הדרכת מכשירים וקצב השעות גדל בצורה מטורפת לאורך השנים ומשם התחילו להיפתח אפשרויות כך שבגיל 43 נפתחה חברת אייר חיפה, אליה נכנסתי כקצין ראשון ותוך שנה הצטרפתי לקורס קברניטים והיום אני עם כמעט 4000 שעות, קברניט על ATR 72 - עם רשיון ATPL ישראלי וללא כל רשיון זר.

זוכרים את התוכנית שלי להתחיל להדריך בגיל 45?
יומולדת 45 שלי חל… היום!

אז מה שאני מנסה לומר לכם בעצם - תזרמו, אל תפחדו, תהנו מתהליך הלמידה ותכנסו להתהליך הזה רק אם גם אם תשארו רק עם רשיון טיס פרטי ולא תעבדו בטיסה - עדיין תמשיכו לטוס.
תזכרו שבסוף - הרבה פעמים יש הפתעות טובות,
אבל הן תמיד בסביבה לא וודאית שלא תמיד נעימה.

איפה נכון ללמוד — בארץ או בעולם?

לא בטוח שהדרך שבחרתי מתאימה לכל אחד, בחרתי אותה יחסית מאוחר מבחינת גיל וגם לא כולם מעוניינים להדריך טיסה, ויש כאלה שלא רוצים לחיות בישראל. לצערי.

אבל אם כן מתכננים לחיות בישראל, מהנסיון שלי - הדבר הנכון הוא להוציא רשיון טיס פרטי ישראלי.
ההדרכה בישראל, לפחות של רשיון טיס פרטי - היא ברמה גבוהה מאוד ביחס לשאר העולם ולארה"ב - לא כי אנחנו גאונים, דווקא כי המרחב פה קטן ומוגבל, דבר שדורש דיוק חריג, שדה התעופה בהרצליה עמוס, צר וקצר ודורש מיומנות טיסתית טובה וכל זה מצטרף למדריכים שהם אנשי מקצוע. לעיתים הם מדריכי טיסה עשרות שנים, בוגרים בגיל ולא תחנת מעבר בין שלבים.
יוצא לי הרבה לקיים הסבות מרשיונות זרים לרשיונות ישראלים הכרוכים במעבר כל מבחני התיאוריה ושריפת שעות רבות על להתרגל לאופי ורמת הטיסה בישראל.

אחרי הקורס הפרטי ניתן לצבור שעות והדרך תלוייה במה שאתם ומי שאתם.
מי שאין לו קריירה ומשפחה בארץ - הנכון שימצא מקום בחול - אם בארה"ב או מקום אחר - בו ניתן לצבור שעות בזול ואפילו להתאמן על מטוסים שונים ומורכבים ואולי דו מנועיים ולחוות נסיון טיסה שקשה לחוות בארץ. רמת הטיסה תישאר גבוהה כי את נסיון הטיסה הראשוני, רכשתם בישראל.

מי שיש לו משפחה וקריירה בארץ, נכון שינסה לצבור שעות באחד ממועדוני הטיסה שיש בארץ (קונים חלק במטוס ומוכרים אותו בסוף התקופה) בהם המחיר לשעת טיסה יכול להיות דומה לזו שבארה"ב. לפעמים יש תור ארוך לקבוצות האלה אז ניתן לתת גיחות קצרות לחול למטרת צבירת שעות.

צבירת השעות זה המכשול הכלכלי הגדול ביותר, כך שאת הגדר המכשירים ואת הרשיון המסחרי, עדיף לקיים בארץ ואז אין צורך בהסבות ובלאגן.

לאחר צבירת השעות הראשונית, אפשר

• להדריך
• להצטרף לאחת מחברות טיסות הצילום
• להצניח
• או כל עבודה מסחרית במשרה חלקית, רק על מנת לצבור עוד שעות

מי שמוכן לחיות שנים בחול, כן יכול להגר, להמשיך את כל הרשיונות בגולה, אפילו לעבוד שם, לצבור שעות ואז לחזור להסבות בארץ.
ברגע שהרשיון הפרטי ישראלי - תהליך ההסבה גם הפרקטי וגם המנטלי - הרבה יותר קל.

אחרי כל זה - כבר ניתן להתחיל לחשוב על להצטרף כקצין ראשון לאיזו הפעלה של ג'ט פרטי או אחת מחברות האיירליין בישראל.

זה נשמע תהליך ארוך, מפרך, אבל תדעו שזה אפשרי, במיוחד אם מגיעים עם ה State of mind המתאים, אם מבינים שחוסר וודאות, המתנה והוצאת כספים זה חלק מהמשחק - ככה הופכים לטייסים.
מבטיח לכם - זה מהנה!

אז מה אני בעצם מנסה לומר לכם

יומולדת 45 שלי הגיע הרבה יותר מהר ממה שחשבתי.

פעם חשבתי: אם הכל ילך לפי התוכנית, בגיל 45 אולי אצליח להגיע ל־500 שעות ולהתחיל להדריך.

זאת הייתה תקרת החלום שלי — לא קברניט, לא איירליין, רק להיות מספיק טוב כדי ללמד מישהו אחר לטוס.

ביום ההולדת הזה כבר הגעתי לקוקפיט בתור קברניט.
זה לא קרה כי הייתה לי תוכנית מושלמת.
זה קרה בזכות שלא הייתה לי תוכנית מושלמת.
יכול להיות - שאם הייתי מחושב - הייתי עוצר.
במהלך השנים דחיתי את זה שוב ושוב: לא הזמן, לא הכסף, עבודה, משפחה, גיל. תמיד הייתה סיבה הגיונית למה “אחר כך”. בדיעבד הבנתי משהו פשוט — כמעט אף אחד לא מתחיל בזמן הנכון.
הזמן הנכון הוא בדרך כלל רק הרגע שבו מפסיקים לדחות.
אז אם אתם קוראים את זה וחושבים שאיחרתם את הרכבת — כנראה שאתם בדיוק בזמן.
וגם אם בסוף תישארו רק עם רשיון טיס פרטי ולא תעבדו בזה יום אחד — אבל תמשיכו לטוס — הרווחתם חיים שלמים שלא הייתם חיים אחרת.

לפעמים החלום לא מחכה לנו בצד השני של הדרך.
לפעמים הוא מחכה רק להחלטה אמיצה.